My 13-year-old daughter came home the other day quoting her teacher that it is OK to call African Americans “Shvartez” since they were cursed according to tradition. The teach is referring to the following midrash.
בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לו אמר רבי חייא בר אבא חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם, וכלב מפורסם בתשמישו, א"ר לוי לא' שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו כך חם וכלב שימשו בתיבה לפיכך יצא חם מפוחם, וכלב מפורסם בתשמישו
The midrash tells us that since Cham, the son of Noah, had intercourse in the ark during the great flood, at a time that such activities where prohibited. As a punishment, according to the midrash he became- mefucham-the color of coals. In addition, according to the bible, Cham’s descendants were cursed. Consequently, the teacher impressed upon the young minds this important lesson; call them “Shvartez” However the midrash does not tell us that all who are “mefucham” are the offspring of Cham! Perhaps only some of the coals- colored- people are from Cham. In my humble opinion a more appropriate lesson would be “All humans are dear, because they are created in the image of God.” Luckily my daughter once visited a museum in Memphis TN and heard the following words; “I have a dream that my four little children will one day live in a nation where they will not be judged by the color of their skin, but by the content of their character.”
האבודרהם בהלכות חנוכה מסביר מדוע היה צורך לנס של שמנת ימים. "מפני שהשמנים באים מחלקו של אשר כדכתיב וטובל בשמן רגלו ומקום היה לו שנקרא תקוע כדאמרינן (מנחות פ"ה ב) תקוע אלפא לשמן שממנו השמנים יוצאים ומשם עד ירושלם היה מהלך שמנה ימים בין הליכה וחזרה והכי אמרינן במנחות ולפיכך המתין להם עד שיביאו משם שמן טהור וזהו שנעשה להם נס לשמנת ימים." לפי דבריו מיקומו של תקוע היה מצפון לירושלים בחלקו של אשר.
מקורו של האבודרהם הוא מתשובות הגאונים - סימן קד "והטעם שהיה הנס שמונה ימים מפני שהשמנים היו באים מחלקו של אשר שנאמר (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו ומקום היה בחלקו שנקרא תקוע שממנו מביאים השמנים ומשם עד ירושלים מהלך שמונה בין הליכה לחזרה."
וכן כתב הרד"ק (שמואל ב פרק יד פסוק ב) שתקוע בחלקו של אשר.
אך לכאורה קשה מפסוק מפורש בדברי הימים ב(פרק יא פסוק ה) "וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה: ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע"?
הרי מפורש שתקוע בחלקו של יהודה? (ובודאי לא היה המהלך שמונה ימים)
וצ"ל שדעת הגאונים שהיה תקוע שני בחלקו של אשר. והמקור לתקוע שני הוא הגמרא מסכת מנחות שהזכיר האבודרהם שהמשנה אומרת "תקועה אלפא לשמן" ובגמרא שם "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה - מאי שנא תקועה? אמר רבי יוחנן: מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן. תנו רבנן: וטובל בשמן רגלו - זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין. אמרו: פעם אחד נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס אחד, אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו: לך לגוש חלב" והבינו הגאונים שחלקו של אשר וריבוי שמנו מתיחס גם לתקוע.
אחרים הבינו שבאמת תקוע בחלקו של יהודה. הרב יהוסף שווארץ בספרו תבואות הארץ כותב בענין תקועה אלפא לשמן "אכן לא דברו חכז"ל על הריבוי השמן כמו שאלף אינו מורה על הרבוי כ"א על המעלה כי רוב השמן נמצא בחלק אשר בעיר גוש חלב"
ונ"ל שרש"י ג"כ סובר כן. בפסחים דף נג עמוד א "אוכלים בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע, רבי אליעזר אומר: עד שיכלה אחרון של גוש חלב" וכותב רש"י "תקוע - מקום זיתים, כדתנן במנחות (פה, ב): תקוע אלפא לשמן, ומתוך שהשמן מצוי שם ורגילין בו מצויין חכמים בהן, כדכתיב (שמואל ב יד) וישלח יואב תקועה וגו'. ובד"ה גוש חלב - "נמי איכא זיתים טובא, והוא בחלקו של אשר דכתיב ביה וטובל בשמן רגלו במנחות". ז"א דווקא גוש חלב בחלקו של אשר ולא תקוע. יוצא שיש מחלוקת על מיקומו של תקוע.