פשוטו של מקרא
הרב ירוחם עזיאל מילבסקי זצ"ל
ראיתי כמה פעמים שמקשים איך אפשר לפרש פסוקים לפי פשוטם בזמן שחז"ל פירושה לפי המסורה, כגון ועבדו לעולם, שלפי חז"ל היינו יובל, ולפי פשוטו היינו כל ימי חייו. והנראה שכל השאלה מקורה בטעות-חושבים שצריכים לדעת כוונת הכותב, ועל זה באמת אפשר לשאול ממה נפשך מה היתה כוונתו, או שיעבוד לעולם או עד היובל, אי אפשר שהכוונה יהיה לשניהם כמובן.
כל מיני תירוצים נאמרו על זה. כגון שיש אמת להלכה ויש אמת של לימוד התורה. לפי ההלכה לעולם היינו יובל אבל בלימוד התורה כיוון שיש בחינה של פשוטו של מקרא לכן כוונת התורה בבחינה זו, יכול להיות, שלעולם היינו כל ימי חייו.
אבל באמת אין מקום לקושיה כלל, כי בכלל אי אפשר לשאול על כוונת הכותב, כי בכותב יש כוונה אחת, ואנו משתדלים להבין לפי הדיבורים, מה כוונתו. אבל בתורה, התיבה היא האמת בעצם ולא ביטוי של אמת דרך הכתב, אלא שהתיבה בעצמה היא מקור האמת. ומה שאנו משתדלים לדעת פירוש התיבה, כי דרך הפירוש, לפי הכללים שנמסרו לנו, אנו מבינים אמיתיות, וכיון שאחד מן הדרכים להתקשר עם התיבה הוא דרך פשוטו, לכן אנו משתדלים להבין פשוטו של מקרא, אבל לא משום שהפשט יותר קרוב לכוונת נותן התורה, כי אין לדבר בזה על כוונת כלל כנ"ל, אלא משום שגם זה דרך של התקשרות עם האמת, כמו שיש גם דרך של התקשרות עם האמת דרך קריאה אפילו בלי הבנה כלל, ככתוב בספרים, וגם בזה אפילו בלי הבנה יש לנו קשר עם האמת. ואילו נאמר שדברי התורה הם רק ביטוי של כוונה, איך אפשר לומר שיש שום מעלה בקריאה בלי הבנה כלל. אלא ודאי שבתורה שבכתב התיבה היא מקור האמת ולא ביטוי של אמת, ולכן כל מה שאנו מחדשים, אם זה לפי הכללים שקבלנו, אמת הוא. לכן כשיש מחלוקת בין הראשונים בפשוטו של מקרא, אין זה מחלוקת בכוונת הפסוק, אלא שהמחלוקת היא מה קרוב יותר לפשוטו לפי הכלל שיש דרך הבנה בפשוטו של מקרא
כל מיני תירוצים נאמרו על זה. כגון שיש אמת להלכה ויש אמת של לימוד התורה. לפי ההלכה לעולם היינו יובל אבל בלימוד התורה כיוון שיש בחינה של פשוטו של מקרא לכן כוונת התורה בבחינה זו, יכול להיות, שלעולם היינו כל ימי חייו.
אבל באמת אין מקום לקושיה כלל, כי בכלל אי אפשר לשאול על כוונת הכותב, כי בכותב יש כוונה אחת, ואנו משתדלים להבין לפי הדיבורים, מה כוונתו. אבל בתורה, התיבה היא האמת בעצם ולא ביטוי של אמת דרך הכתב, אלא שהתיבה בעצמה היא מקור האמת. ומה שאנו משתדלים לדעת פירוש התיבה, כי דרך הפירוש, לפי הכללים שנמסרו לנו, אנו מבינים אמיתיות, וכיון שאחד מן הדרכים להתקשר עם התיבה הוא דרך פשוטו, לכן אנו משתדלים להבין פשוטו של מקרא, אבל לא משום שהפשט יותר קרוב לכוונת נותן התורה, כי אין לדבר בזה על כוונת כלל כנ"ל, אלא משום שגם זה דרך של התקשרות עם האמת, כמו שיש גם דרך של התקשרות עם האמת דרך קריאה אפילו בלי הבנה כלל, ככתוב בספרים, וגם בזה אפילו בלי הבנה יש לנו קשר עם האמת. ואילו נאמר שדברי התורה הם רק ביטוי של כוונה, איך אפשר לומר שיש שום מעלה בקריאה בלי הבנה כלל. אלא ודאי שבתורה שבכתב התיבה היא מקור האמת ולא ביטוי של אמת, ולכן כל מה שאנו מחדשים, אם זה לפי הכללים שקבלנו, אמת הוא. לכן כשיש מחלוקת בין הראשונים בפשוטו של מקרא, אין זה מחלוקת בכוונת הפסוק, אלא שהמחלוקת היא מה קרוב יותר לפשוטו לפי הכלל שיש דרך הבנה בפשוטו של מקרא
